כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֗ל בְּשׁוּבָ֤ה וָנַ֙חַת֙ תִּוָּ֣שֵׁע֔וּן בְּהַשְׁקֵט֙ וּבְבִטְחָ֔ה תִּֽהְיֶ֖ה גְּבוּרַתְכֶ֑ם וְלֹ֖א אֲבִיתֶֽם׃

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל אֲמָרֵית דִי תְתוּבוּן לְאוֹרַיְתָא תְנוּחוּן לְאוֹרַיְתָא תְנוּחוּן וְתִתְפָּרְקוּן תִּשְׁקְטוּן וְתִשְׁרוּן לְרוֹחֲצָן תְּהוֹן גִבָּרִין וְלָא אֲבִיתוּן:

בשובה. השקט. כמו שובה יי רבבות אלפי ישראל (במדבר י' ל"ו), הטעם כי תשועה תהיה לכם במקומכם ולא תרדו מצרים:

בשובה ונחת תושעון. אם הייתם בוטחים בי ולא במצרים הייתם אז נושעים בהשקט ונחת מבלי טורח מלחמה:

תהיה גבורתכם. הייתם מתגברים על האויב בישיבת השקט ובבטחון ה׳ מבלי עמל:

ולא אביתם. לא רציתם בזה כ״א במלחמה בעזרת מצרים:

בשובה. ענין השקט ומרגוע וכן נפשי ישובב (תהלים כ״ג):

ולא אביתם. לא רציתם: