וְטִמֵּאתֶ֗ם אֶת־צִפּוּי֙ פְּסִילֵ֣י כַסְפֶּ֔ךָ וְאֶת־אֲפֻדַּ֖ת מַסֵּכַ֣ת זְהָבֶ֑ךָ תִּזְרֵם֙ כְּמ֣וֹ דָוָ֔ה צֵ֖א תֹּ֥אמַר לֽוֹ׃

וּתְסַאֲבוּן יַת חִפּוּי צַלְמֵי כַּסְפֵּיכוֹן וְיַת תִּקוּן מַתְּכַת דַהַבְכוֹן תַּרְחִיקִינוּן כְּמָא דִמְרַחֲקִין יַת טוּמְאֲתָא כֵּן תַּרְחִיקִינוּן:

וטמאתם. צפוי, שם:

אפודת. מכסה יקר על הצלם:

תזרם. כי הם אסורים בהנאה:

כמו דוה. אשה טומאה שלא יגע בה טהור:

וטמאתם וכו׳. רצה לומר בעיניכם יהיה טמא צפוי פסילי הכסף וחגורת מסכת הזהב:

תזרם כמו דוה. תפזרם ותזרקם למרחוק כמו הנדה היושבת רחוק מבעלה בימי נדת דותה:

צא תאמר לו. תאמר עליו צא חוצה וכן אמר חזקיה והוציאו את הנדה מן הקדש (דה״ב כט) ועל הפסל אמר:

צפוי. ענין חפוי וכסוי:

אפדת. חגורה כמו ואפדת לו בחשב האפוד (שמות כ״ט:ה׳):

מסכת. פסל הניצוק ממתכת וכן אלהי מסכה (שם ל״ד):

תזרם. ענין פזור למרחוק וכן זרה הלאה (במדבר י״ז):

דוה. כן תקרא הנדה כמ״ש כימי נדת דותה (ויקרא י״ב:ב׳):