וְהָאֲלָפִ֣ים וְהָעֲיָרִ֗ים עֹֽבְדֵי֙ הָאֲדָמָ֔ה בְּלִ֥יל חָמִ֖יץ יֹאכֵ֑לוּ אֲשֶׁר־זֹרֶ֥ה בָרַ֖חַת וּבַמִּזְרֶֽה׃

וְתוֹרַיָא וַחֲמָרַיָא דִי מְפַלְחִין בְּהוֹן יַת אַרְעָא בְּלִיל מְפַטֵם יֵכְלוּן דִי דְרָא בְרִיחֲתָא וּבִמְדֵירָא:

והאלפים. השוורים שיחרשו כהם וכן העיירים, כמו שגר אלפיך (דברים ז' י"ג):

בליל. כמו אם יגעה שור על בלילו (איוב ו' ה'):

חמיץ. גם חמץ שוים:

אשר זרה. אותו:

ברחת. מגזרת רוח והוא כלי ובמזרה:

עובדי האדמה. כי בהם חורשים השדה לזריעה:

בליל חמיץ יאכלו. מאכלם יהיה תבואה בלולה במוץ המוחזק ברוב תבואה:

אשר זורה. ר״ל יחזקו המוץ בתערובות תבואה נקיה אשר זורה ברוח על ידי הרחת ובמזרה להסיר הפסולת כי מרוב הברכה יאכילו גם לבהמות תבואה נקיה:

והאלפים. השוורים כמו שגר אלפיך (דברים ו) והעירים. כן יקראו החמורים עודם קטנים:

בליל. מל׳ בלבול וערבוב:

חמיץ. מל׳ חמץ ור״ל מחוזק כדבר המחמץ:

זורה. ענין פזור התבואה מול הרוח להפריח הפסולת וכן זורה את גורן (רות ג׳:ב׳) ברחת. שם כלי שזורין בו התבואה ונקרא כן לפי שמניפין אותו אל הרוח:

ובמזרה. גם הוא שם כלי עשוי לזרות בו התבואה: