וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק יַעְזֹ֑רוּ לָכֵן֙ קָרָ֣אתִי לָזֹ֔את רַ֥הַב הֵ֖ם שָֽׁבֶת׃

וּמִצְרָאֵי לְמָא וְרֵיקָנוּ סְעַדְהוֹן בְּכֵן עֲרַעָיַת מִנְהוֹן קְטִילִין זְמִינִין אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן:

ומצרים. קראתי לזאת, ירושלם, שינצח מי שישב בה ולא ירד:

ומצרים הבל וריק יעזורו. ר״ל מלבד שאין הכח בידם לעזור הנה עוד מזדון לבם לא ירצו לעזור כי מצרים המה לאויבים לישראל:

לזאת. למצרים:

רהב הם. מתגאים בדבר שאין בידם להבטיח עזר ואין לאל ידם:

שבת. והם עם בטל ואינם רוצים לעזור:

הבל וריק. ר״ל דבר שאין בו ממש:

רהב. ענין גאוה והתחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (לעיל ג):

שבת. ענין בטול כמו שבת נוגש (לעיל י״ד):