חִרְדוּ֙ שַֽׁאֲנַנּ֔וֹת רְגָ֖זָה בֹּטְח֑וֹת פְּשֹׁ֣טָֽה וְעֹ֔רָה וַחֲג֖וֹרָה עַל־חֲלָצָֽיִם׃

אִיתְּבַרוּ דְיַתְבִין שְׁלֵיוָן זָעוּ דִי שָׁרָן לְרוֹחֲצָן שְׁלָחוּ וְאִיתְעַרְטִלוּ וֶאֱסָרוּ עַל חַרְצִין:

חרדו. על לשון זכר כמו אם תעירו (שיר השירים ב' ז') אם תמצאו [שם ה' ח'], בדרך קצרה:

רגזה. זכרתיו, וככה משפט פשוט' ועורה שיפשטו הבגדים, ועורה מגזרת ערום ועריה (יחזקאל ט"ז ז') עריה תעור (חבקוק ג' ט'), והנכון בעיני כי הנשים הם כמשמעם:

חרדו. מעתה חרדו על הצרה הבאה:

רגזה. כפל הדבר במ״ש:

פשוטה ועורה. כי כל אחד תהיה מופשטה מבגדיה ותשאר מגולה בשרה בעת תלך בגולה:

וחגורה. תחגור עצמה על החלצים לכסות הערוה לבד:

פשוטה. מל׳ הפשט המלבוש:

ועורה. ענין גלוי הבשר כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל טו):

חלצים. מתנים: