אֶת־עַ֥ם נוֹעָ֖ז לֹ֣א תִרְאֶ֑ה עַ֣ם עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ מִשְּׁמ֔וֹעַ נִלְעַ֥ג לָשׁ֖וֹן אֵ֥ין בִּינָֽה׃

יַת מַרְוַת עַם תַּקִיף לָא תִכּוּל לְמֶחֱזֵי עַמָא דַהֲוָה עָמִיק מַמְלַלְהוֹן מִלְמִשְׁמַע מְלַעֲגִין בְּלִישָׁנְהוֹן מִדְלֵית בְּהוֹן סוּכְלְתָנוּ:

את עם נועז. לא נדע אם הנו"ן שור או לבנין נפעל, והיא מלה זרה אין לה משפחה, והטעם עם נכרי או משונה, והאומר כי הנו"ן תחת למ"ד לא דבר נכונה:

נלעג לשון. כי כל לשון שלא יבין אדם אותה הוא בעיניו ללעג:

את עם נועז וכו׳. ר״ל הנה מעתה לא יהיה כן כי לא תראה בעיניך את העם החזק והוא אשור:

עם עמקי שפה. העם אשר שפת לשונם עמוק וקשה להבין:

נלעג לשון. מי שאינו מכיר הלשון ידמה לו שמדבר בהפך תכונת הדבר ואין הבנה לדבריו ומוסב לתחלת המקרא לומר לא תראה עוד את העם הזה והענין כפול במ״ש:

נועז. מל׳ עוז וחזק:

עמקי. כן נקרא דבר הקשה שאין להשיגו כאלו הי׳ במקום עמוק:

שפה. כן יקרא לשון עם כמו ושפה אחת לכולם (בראשית י״א:ו׳):

משמוע. מלשון הבין כמו שומע יוסף (שם מב):

נלעג. כן נקרא המדבר בהפך תכונת הדבר כמו בלעגי שפה (לעיל כח):