חֶ֣רֶב לַיהֹוָ֞ה מָלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיהֹוָה֙ בְּבׇצְרָ֔ה וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃

חַרְבָּא קֳדָם יְיָ אִיתְמְלִיאַת דַם אִדַהֲנַת מִתְּרַב מִדַם מַלְכִין וְשִׁלְטוֹנִין מִתְּרַב כָּלְיָת רַבְרְבִין אֲרֵי קְטָלָא קֳדָם יְיָ בְּבָצְרָה וְנִכְסָא סַגִיאָה בְּאַרְעָא דֶאֱדוֹם:

חרב. הטעם גזרה:

הודשנה. מלה מורכבת מבנין שלא נקרא שם פעלו ומבנין נפעל על דעת רבים, ואיננו נכון, רק היא מלה זרה והטעם מגזרת והיה דשן ושמן (ישעיהו ל' כ"ג):

כרים. כמו חלב כרים (דברים ל"ב י"ד), דרך משל לגדולים, כמו אילי מואב (שמות ט"ו ט"ו):

בבצרה. יש אומר שהוא קושטנטינה, וזה לא יתכן כי אין לה היום אלף שנים שנוסדה, רק היא מדינה בארץ אדום:

חרב לה׳. החרב של ה׳ היא מלאה דם הרוגים:

הדשנה. נעשית דשן ושמן מן חלב ההרוגים ומדם כרים ועתודים ומחלב של כליות אילים והוא ענין משל על גודל האבדון:

בבצרה. היא מארץ מואב אבל לפי שהעמידה מלך לאדום כמ״ש וימלוך וכו׳ מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, או היא מלשון מבצר ויאמר על כרך גדול וכו׳:

הודשנה. מלשון דשן ושמן:

כרים. כבשים שמנים:

ועתודים. הם הזכרים מן העזים הגדולים:

כליות. שם מקום השומן וכמ״ש ואת הכליות ואת החלב אשר עליהן (ויקרא ג׳:ד׳):