וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃ {ס}

וּפְרִיקַיָא דַייָ יְתוּבוּן וְיַתְכַּנְשׁוּן מִבֵּינֵי גַלְוַתְהוֹן וְיָעַלוּן לְצִיוֹן בְּתוּשְׁבַּחְתָּא וְחֶדְוַת עֲלַם תְּהֵי לְהוֹן דִי לָא פַסְקָא וַעֲנַן יְקָר תְּהֵי מַטַל עַל רֵישֵׁיהוֹן בִּיעַ וְחֶדְוָא יִשְׁכְּחוּן וִיסוּף מִנְהוֹן מִבֵּית יִשְׂרָאֵל דְוָנָא וְתֵינָחָתָא:

ופדויי וגו'. אלה השבים, יבואו אל ציון ברנה, ושמחת נצח על ראשם, כי כח הנשמה בראש, וי"א כי הם כדמות מסך על ראשם גם הוא נכון:

ששון ושמחה ישיגו. אותם, ויש אומרים כי הם ירדפו אחרי הששון וישיגוהו:

ופדויי ה׳. ישראל אשר יפדה ה׳ מן הגלות ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ושמחת עולם. השמחה שהיה להם מימות עולם תשכון על ראשם:

ישיגו. כאלו ירדפו אחריהם וישיגום:

ונסו. היגון ואנחה ינוס ויברח מפניהם ולא עליהם יהיו:

ישיגו. ענין הקרוב והדבוק:

ונסו. ענין בריחה:

יגון. מלשון תוגה וצער: