וְהָיָה־שָׁ֞ם מַסְל֣וּל וָדֶ֗רֶךְ וְדֶ֤רֶךְ הַקֹּ֙דֶשׁ֙ יִקָּ֣רֵא לָ֔הּ לֹא־יַעַבְרֶ֥נּוּ טָמֵ֖א וְהוּא־לָ֑מוֹ הֹלֵ֥ךְ דֶּ֛רֶךְ וֶאֱוִילִ֖ים לֹ֥א יִתְעֽוּ׃

וִיהֵי תַמָן כֵּבַשׁ אוֹרַח וְתִקוּן אוֹרְחָא דְקוּדְשָׁא יִתְקְרֵי לָהּ לָא יֶעְדוּן בֵּיהּ מְסָאֲבִין וְלָא יִפְסְקוּן עָדֵי אוֹרְחָא וּדְלָא אֲלִיפוּ לָא יִטְעוּן:

והיה. אף על פי שיגדלו נחלים בדרך, יהיה שם מסלול דרך מסלה:

ודרך הקדש. בעבור שובם אל ירושלם:

לא יעברנו. כל גוי טמא, אף על פי שהדרך להם היה, יפחדו שיעברו עליו, והלכו במסלול הגאולים ועוד כי ההולך בדרך ואוילים, שלא ידעוהו לא יתעו כי יהיה מסלול:

והיה שם מסלול. בהמקומות השוממות יהיה מסילה ודרך כבושה ויקרא בשם דרך הקדש:

והוא למו. הדרך הזה יהיה מיוחד להם לישראל:

הולך דרך. בין הרגיל ללכת בדרך בין האוילים בענין הכרת הדרך על כי לא הורגלו ללכת בדרך:

לא יתעו. לא יהיו תועים בזה הדרך כי יהיה דרך כבושה:

מסלול. מלשון מסילה ודרך כבושה:

למו. להם:

יתעו. מלשון תועה: