אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ {פ}כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר הַמֶּ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵי־בוֹרֽוֹ׃

לָא תְקַבְּלוּן מִן חִזְקִיָה אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר מַלְכָּא דְאַתּוּר עַבִידוּ עִמִי שְׁלָמָא וּפוּקוּ לְוָתִי וֶאֱכוּלוּ גְבַר פֵּרֵי גוּפְנוֹהִי וּגְבַר פֵּרֵי תֵינוֹהִי וּשְׁתוּ גְבַר מֵי גוּבֵהּ:

עשו אתי ברכה. ר״ל עשו עמי שלום לתת תשורות שלום:

ואכלו וכו׳. ר״ל לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות ולשאוב מהבורות:

ברכה. ענין מנחה ותשורה שלום כמו קח נא את ברכתי (שם לג):