הִנְנִ֨י נוֹתֵ֥ן בּוֹ֙ ר֔וּחַ וְשָׁמַ֥ע שְׁמוּעָ֖ה וְשָׁ֣ב אֶל־אַרְצ֑וֹ וְהִפַּלְתִּ֥יו בַּחֶ֖רֶב בְּאַרְצֽוֹ׃

הָא אֲנָא יָהֵיב בֵיהּ רוּחָא וְיִשְׁמַע בְּשׂוֹרָא וִיתוּב לְאַרְעֵהּ וְאִפְלִינֵהּ בְּחַרְבָּא בְּאַרְעֵהּ:

נותן בו רוח. אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה היא שמועת תרהקה מלך כוש:

ושב אל ארצו. סוף הדבר יהיה שישוב אל ארצו בפחי נפש ובארצו אפיל אותו בחרב:

רוח. רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת (יחזקאל א׳:י״ב):