אֲנִ֣י אָמַ֗רְתִּי בִּדְמִ֥י יָמַ֛י אֵלֵ֖כָה בְּשַׁעֲרֵ֣י שְׁא֑וֹל פֻּקַּ֖דְתִּי יֶ֥תֶר שְׁנוֹתָֽי׃

אֲנָא אֲמָרֵית בִּדְוָן יוֹמֵי אֱהַךְ בְּתַרְעֵי שְׁאוֹל עַל דָכְרָנִי לְטַב אִתּוֹסַף עַל שְׁנָי:

אני. בדמי. יש אומרים מגזרת דם, כמו לחלוחי', והנכון כמו כריתו', כמו נדמה מלך ישראל (הושע י' ט"ו):

שאול. הוא הקבר שהוא בתחתית הארץ, הפך השמים שהם למעלה לעולם, והעד ואציעה שאול הנך (תהלים קל"ט ח'), ואיננו גיהנם כלל:

פקדתי. מגזרת לא נפקד ממנו איש (במדבר ל"א מט) והוא לשון צחות, גם כן בלשון קדר, ויש אומרים כי פקדתי פקד ממני, כמו בני יצאוני (ירמיהו י' כ'), ואחרים אמרו פקדתי כי פקד יותר:

וטעם יתר שנותי כמו את מספר ימיך אמלא (שמות כ"ג כ"ו), ושם פרשתיו:

בדמי ימי. בכריתת ימי אלך אל הקבר:

פקדתי. חסרתי שנותי הנשארים עד מלאת השנים הקצובים לרוב בני אדם:

בדמי. ענין כריתה וכן ער מואב נדמה (לעיל ט״ו):

פקדתי. ענין חסרון כמו יפקד מושבך (ש״א כ):