וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה יֹאמַ֖ר קָדֽוֹשׁ׃

וּלְמַן תְּדַמוּן קֳדָמַי וּתְשַׁווֹן יֵימַר קַדִישָׁא:

ואל וגו'. הטעם, יאמר לעובדי הפסל, היש בבני אדם בעיניכם נכבדים מהרוזנים והשופטים, הלא תראו שהשם ישמידם כרגע:

ואשוה. אהיה שוה עמו:

וטעם קדוש, כי השם קדוש מהשתוות עם אחד ממעשיו, אף כי עם מעשה ממעשיו:

ואל מי תדמיוני. ר״ל הואיל וכל אלה בי א״כ אל מי תדמיוני להיות שוה לי באמת:

יאמר קדוש. ר״ל האל הקדוש יאמר אל מי וכו׳:

תדמיוני. מל׳ דמיון: