אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי׃

לָא תִדְחַל אֲרֵי בְסַעֲדָךְ מֵימְרִי לָא תִתְּבַר אֲרֵי אֲנָא אֱלָהָךְ אִתְקְפִינָךְ אַף אֶסְעַדִינָךְ אַף אַחֲדִינָךְ בִּימִין קוּשְׁטִי:

אל תשתע. תי"ו לבנין התפעל, ובא פ"א הפועל קודם התי"ו כמשפט הלשון, והטעם תרפה, כמו שעו מני (ישעיהו כ"ב ד'):

אל תשתע. אל תסור מעלי בחושבך אשר כבר עזבתיך כי אני ה׳ אלהיך כמאז אמצתיך. בדברים טובים ונחומים:

אף עזרתיך. בימים הקדמונים:

אף תמכתיך. בהיותך ביד האויב תמכתיך בימיני לבל יעשה בך האויב כלה:

בימין צדקי. ר״ל לא בגמול כי אם בצדקה:

תשתע. ענין הפנה והסרה כמו ועיניו השע (לעיל ז):

אמצתיך. ענין חוזק:

תמכתיך. ענין סעד ומשען: