כִּ֤י אֶצׇּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃

אֲרֵי כְמָא דְמִתְיַהֲבִין מַיָא עַל אֲרַע בֵּית צַחֲוָנָא וּמִתְנַגְדִין עַל יַבֶּשְׁתָּא כֵּן אֶתֵּן רוּחַ קוּדְשִׁי עַל בְּנָךְ וּבִרְכָתִי עַל בְּנֵי בְנָךְ:

כי אצק וגו'. כמו שאצק מים על מקום צמא כן אצק רוח קדשי או רוח ישעי, ונדגש צד"י אצק לחסרון היו"ד, וכמוהו בטרם אצרך בבטן (ירמיה א' ה'):

כי אצק. כמו שאני יוצק מים על ארץ צמאה וכו׳ כן יצוק רצוני הטוב על זרעיך:

וברכתי. כפל הדבר במ״ש כי הרצון הוא הברכה:

אצק. מל׳ יציקה ושפיכה:

ונוזלים. ענין נטיפה כמו יזל מים מדליו (במדבר כ״ד:ז׳):

על יבשה. ר״ל על מקום יבש:

רוחי. ענין רצון וכן עד יערה עלינו רוח ממרום (לעיל ל״ב):

צאצאיך. הבנים היוצאים ממך: