יִשְׂרָאֵל֙ נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהֹוָ֔ה תְּשׁוּעַ֖ת עוֹלָמִ֑ים לֹא־תֵבֹ֥שׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמ֖וּ עַד־ע֥וֹלְמֵי עַֽד׃ {פ}

יִשְׂרָאֵל יִתְפְּרִיק בְּמֵימְרָא דַייָ פּוּרְקָן עָלְמַיָא לָא תִבְהֲתוּן וְלָא תִתְכַּנְעוּן לַעֲלַם וּלְעַלְמֵי עָלְמַיָא:

ישראל נושע ביי. על כן לא יבושו, כאשר יבושו החרשים, שעשו תהו שלא הושיע בעת צרה:

עד [עולמי עד]. שלא יוכל אדם לספר:

ישראל נושע בה׳. אבל ישראל יהיה נושע בעזר ה׳ תשועה המתקיימת לעולם ולכן לא תבושו כמו שיבושו עובדי הפסילים:

עד עולמי עד. כל ימי עולם: