בִּ֣י נִשְׁבַּ֔עְתִּי יָצָ֨א מִפִּ֧י צְדָקָ֛ה דָּבָ֖ר וְלֹ֣א יָשׁ֑וּב כִּי־לִי֙ תִּכְרַ֣ע כׇּל־בֶּ֔רֶךְ תִּשָּׁבַ֖ע כׇּל־לָשֽׁוֹן׃

בְּמֵימְרִי קַיְמֵת נְפַק מִן קֳדָמַי בִּזְכוּ פִּתְגָם וְלָא יְבַטֵל אֲרֵי קֳדָמַי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תְּקַיֵם כָּל לִישָׁן:

בי. טעם בי שהוא קיים, וכל מקום ששם שבוע', היא גזירה שנגזר' ולא תבטל:

יצא מפי [צדקה]. דבר צדקה, כמו צדקה ממני (בראשית ל"ח כ"ו), והטעם דבר אמת:

כי לי וגו'. והטעם שאלה העתידות אעשם, עד שתכרע לי כל ברך, תשבע כל לשון להיות לי, כי לי ימשוך אחר עמו כמשפט, וכמוהו ובשמו תשבע (דברים ו' י"ג):

בי נשבעתי. הריני נשבע בי אשר יצא מפי דבר צדקה ואמת:

דבר. מוסב על יצא מפי לומר יצא מפי דבר ולא ישוב הדבר ההוא רצה לומר לא אחזור בי והוא כפל ענין במ״ש:

כי לי תכרע. וזהו הדבר היוצא אשר בימים העתידים יכרעו כל הברכים לי ולא לעכו״ם כי כולם יקבלו עול מלכותי עליהם:

תשבע. מוסב על מלת לי לומר לי תשבע כל ל׳ לקבל אותי לאלוה ולהאמין בי:

תכרע. מל׳ כריעה:

ברך. מל׳ ברכים והם פרקי הרגלים: