קֵרַ֤בְתִּי צִדְקָתִי֙ לֹ֣א תִרְחָ֔ק וּתְשׁוּעָתִ֖י לֹ֣א תְאַחֵ֑ר וְנָתַתִּ֤י בְצִיּוֹן֙ תְּשׁוּעָ֔ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל תִּפְאַרְתִּֽי׃ {ס}

קְרִיבָא זַכְוָתִי לָא תִתְרַחֵק וּפוּרְקָנִי לָא יִתְעַכֵּב וְאֶתֵּן בְּצִיוֹן פָּרִיק לְיִשְׂרָאֵל תּוּשְׁבַּחְתִּי:

קרבתי צדקתי. להראותה וזה טעם לבא:

לא תאחר. עצמה עמו מבוא, דרך משל, בעבור שהוא פועל יוצא:

ונתתי. מושך אחר עמו וכן הוא, ונתתי לישראל תפארתי או טעמו לישראל שהם תפארתי, והוא הנכון כמו אשר בך אתפאר (ישעיהו מ"ט ג'):

קרבתי. הנה אני קרבתי צדקתי לישראל ולא תרחק מהם:

ותשועתי. קרבתי תשועתי ולא תאחר לבוא:

לישראל תפארתי. ר״ל התשועה אתן לישראל שהם עם תפארתי כמ״ש ובישראל יתפאר (לעיל מד):