הַזָּלִ֤ים זָהָב֙ מִכִּ֔יס וְכֶ֖סֶף בַּקָּנֶ֣ה יִשְׁקֹ֑לוּ יִשְׂכְּר֤וּ צוֹרֵף֙ וְיַעֲשֵׂ֣הוּ אֵ֔ל יִסְגְּד֖וּ אַף־יִֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃

הָא עַמְמַיָא גָבָן דְהַב מִכִּיס וְכַסְפָא בְּמֹאזְנַיָא תַּקְלִין אָגְרִין קִינָאָה וְעָבֵיד לֵיהּ דַחֲלָא סָגְדִין אַף מִשְׁתַּעְבְּדִין:

הזלים וגו'. עם עובדי עבודה זרה ידבר, הזלים רבים הוציאוהו מגזרת אזל מכלינו (שמואל א' ט' ז'), והוא חסר אל"ף, והנכון שאין רע לו, כי אזל פועל עומד, וטעמו הנותנים זהב מכיסם, והנה בתור' אבנים בכיס (דברים כ"ה י"ג) והנה הוא במאזנים, גם קנה כן טעמו ואין רע לו:

הזלים. אתם העכו״ם השופכים זהב מן הכיס ושוקלים כסף בקנה המאזנים ושוכרים צורף ועושים אל וישתחוו אליו:

הזלים. מל׳ הזלה ושפיכה וכן וזלו מים (תהלים קמ״ז):

מכיס. ענין אמתחת ושק:

בקנה. הוא כעין מטה ובו תולים מאזני המשקל:

ישקולו. מל׳ משקל:

ישכרו. מל׳ שכר:

יסגדו. ענין השתחואה אלא שקטנה הימנה וכן יסגד לו (לעיל מ״ד):