תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם׃ {פ}

תִּתְגְלֵי בַּהֲתָתִיךְ אַף יִתְחֲזֵי קְלָנִיךְ פּוּרְעֲנוּת גְמִירָא אִתְפְּרַע מִינִיךְ וַאֲשַׁנֵי דִינִיךְ מִבְּנֵי אֱנָשָׁא:

תגל. מבנין נפע':

ולא אפגע אדם. ולא אקבל פגיע' אדם כמו פיוס כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז' ט"ז), והנה אם היה אחר מלת פגיעת בי"ת, יהיה הוא הפועל, ויש אומר נקם אקח ממך ולא אפגע אדם, כמו ויפגעו את משה ואת אהרן (שמות ה' כ') שיעמוד לי בדרך, או שיאמר לי אל תעשה, או לא אפגע אדם שלא אשמח:

גם תראה. כולם יסתכלו בגלוי ערותך:

חרפתך. ר״ל ערותך כי גלוי הערוה לחרפה תחשב:

נקם אקח. לנקום נקמת ישראל:

ולא אפגע אדם. לא אקבל פגיעת אדם לבל עשות בהם נקם:

תגל. תגלה:

ערותך. כן יקרא דבר הראוי להתכסות:

אפגע. ענין בקשה ושאלה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):