לֹ֤א יִרְעָ֙בוּ֙ וְלֹ֣א יִצְמָ֔אוּ וְלֹא־יַכֵּ֥ם שָׁרָ֖ב וָשָׁ֑מֶשׁ כִּֽי־מְרַחֲמָ֣ם יְנַהֲגֵ֔ם וְעַל־מַבּ֥וּעֵי מַ֖יִם יְנַהֲלֵֽם׃

לָא יִכְפְנוּן וְלָא יִצְחוּן וְלָא יִלְקִינוּן שְׁרָבָא וְשִׁמְשָׁא אֲרֵי דַעֲתִיד לְרַחֲמָא עֲלֵיהוֹן יְדַבְּרִינוּן וְעַל מַבּוּעֵי מַיִין יַשְׁרִינוּן:

לא וגו'. בשובם אל ציון:

שרב. כמו חורב, והיה שרב (ישעיהו ל"ה ז'), והמכה לשמש, כמו יומם השמש לא יככה (תהלים קכ"א ו'):

לא ירעבו. בזה יפרש המקרא שלפניו:

ולא יכם. לא יכאיבם חמימות האויר וחום השמש:

כי מרחמם. ה׳ המרחם עליהם מעולם הוא ינהגם וינהלם במקום מבועי מים וירוו צמאונם:

שרב. ענין חמימות ויובש כמו והיה השרב לאגם (לעיל ל״ה):

מבועי. ענין מקוה ומעין כמו למבועי מים (שם):

ינהלם. ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות ט״ז):