וַיָּ֤שֶׂם פִּי֙ כְּחֶ֣רֶב חַדָּ֔ה בְּצֵ֥ל יָד֖וֹ הֶחְבִּיאָ֑נִי וַיְשִׂימֵ֙נִי֙ לְחֵ֣ץ בָּר֔וּר בְּאַשְׁפָּת֖וֹ הִסְתִּירָֽנִי׃

וְשַׁוִי פִּתְגָמוֹהִי בְּפוּמִי כַּחֲרַב חֲרִיפָא בִּטְלַל גְבוּרְתֵּהּ אָגִין עָלַי וְשַׁוְיַנִי כְּגִיר בְּחִיר דִי בְּבֵית אֲזֵינִין מִסַתָּר:

וישם פי כחרב חדה. לדבר צחות, או חדה על נבואתו על בבל, והטעם אע"פ ששם פי כחרב חדה החביאני השם בצל ידו, ולא יכלו לי הבבליים ורשעי ישראל:

והנה החביאני כמו נדן לחרב, והעד ובאשפתו:

ברור. זך נראה:

כחרב חדה. להוכיח את הרשעים ולנבאות עליהן פורעניות:

החביאני. לבל יוכלו להרע לי:

לחץ ברור. להוכיח ולנבאות וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

באשפתו הסתירני. ר״ל היה לי למחסה מן הרשעים ולפי שהמשיל עצמו לחץ אמר לשון הנופל בחצים:

חדה. חדודה ושנונה:

החבאני. מלשון מחבואה ומסתור:

ברור. נקי מן החלודה:

באשפתו כן נקרא נרתק החצים כמו עליו תרנה אשפה (איוב ל״ט:כ״ג):