וַאֲנִ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ לְרִ֣יק יָגַ֔עְתִּי לְתֹ֥הוּ וְהֶ֖בֶל כֹּחִ֣י כִלֵּ֑יתִי אָכֵן֙ מִשְׁפָּטִ֣י אֶת־יְהֹוָ֔ה וּפְעֻלָּתִ֖י אֶת־אֱלֹהָֽי׃ {ס}

וַאֲנָא אָמָרֵית לְרֵיקָנוּ לָאֵיתִי לִלְמָא וְלָא מִדָעַם חֵילֵי שֵׁיצֵיתִי בְּרַם דִינִי גְלֵי קֳדָם יְיָ וַאֲגַר עוֹבָדִי קֳדָם אֱלָהִי:

ואני. גם אלה דברי הנביא בעד נפשו:

אמרתי. בלבי:

לריק יגעתי. שהוגעתי נפשי להוכיח את ישראל ולא שמעו:

אכן משפטי. אצל השם שיתן לי שכר על יגיעתי, וככה ופעולתי כמו ולא תלין פעולת שכיר (ויקרא י"ט י"ג):

ואני אמרתי. כשהייתי מוכיחם ולא הטו אוזן חשבתי מתחלה אשר יגעתי לריק כי הואיל ולא הועלתי א״כ לא אקבל שכר:

לתוהו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

אכן. אבל באמת משפט גמולי הוא עם ה׳ ושלם ישלם הואיל ועשיתי את שלי:

ופעולתי. שכר פעולתי הוא עם אלהי וכפל הדבר במ״ש: