לָכֵ֗ן הִרְחִ֤יבָה שְּׁאוֹל֙ נַפְשָׁ֔הּ וּפָעֲרָ֥ה פִ֖יהָ לִבְלִי־חֹ֑ק וְיָרַ֨ד הֲדָרָ֧הּ וַהֲמוֹנָ֛הּ וּשְׁאוֹנָ֖הּ וְעָלֵ֥ז בָּֽהּ׃

בְּכֵן אַפְתִיאַת שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפְתָחַת פּוּמָהּ וְלֵית סוֹף וּנְחָתוּ יְקָרְהוֹן וְסִגְוְהוֹן וְאִתְרְגוּשְׁתְּהוֹן וְדִתְקוֹף בְּהוֹן:

לכן. נפשה. הוא הרוח היוצא מהפה, וכמוהו נפשו גחלים תלהט (איוב מ"א י"ד):

ופערה כמו פתחה, וכמוהו ופיהם פערו למלקוש [שם כ"ט כ"ג]:

לבלי חק. הפך המנהג:

ועלז. וכל עזל שיש בה, או יהיה עלז לאחרים במפלתה, ויאמר רבי יונה ז"ל כי הוא כדרך השחוק שאירע לקצת המתים בעת המות:

הרחיבה. מדה במדה על שהרחיבו נפשם להתענג ביותר לכן תרחיב השאול נפשם לבלוע את הכל:

הדרה. תפארת עדתם:

בה. בהשאול ומוסב על וירד ור״ל הכל תרד אל השאול:

ופערה. פתחה ביותר כמו פי פערתי (תהלים קיט):

לבלי חוק. בלא קצבה:

והמונה. המון עמה:

ושאונה. הוא כמו המונה וכפל הדבר במ״ש:

ועלז. ענין שמחה: