בְּכֵן יִתְאַכְּלוּן כְּקַשָׁא בְּאֶשְׁתָּא וְכַעֲמִירָא בְּשַׁלְהוֹבִיתָא מַסְגַן תּוּקְפְהוֹן כִּשְׁבַז יְהֵי וּמָמוֹן אוּנְסֵיהוֹן כְּאַבְקָא דְפָרַח אֲרֵי קָצוּ בְּאוֹרַיְתָא דַייָ צְבָאוֹת וְיַת מֵימַר קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל רְחִיקוּ:
לכן. קש. פעול ולשון אש פועל:
וחשש כמו קש וכמוהו תהרו חשש (ישעיהו ל"ג י"א):
ויחסר אות בי"ת עם להבה, כמו כי ששת ימים (שמות כ' י"א) הנמצא בית יי' (מלכים ב' י"ח ט"ו), כי ירפה שב אל חשש, והוא פועל ועומד:
כמק. שימק השרש והנה לא יעמד:
כאבק. סמוך, ויחסר ארץ או הדומה לו, והנה הטעם האבות והבנים:
לכן. בעבור הטיית המשפט:
כאכול קש לשון אש. כמו לשון אש שורף את הקש וכמו להבה מרפה את החשש ומחלישו עד כי ישוב לאפר כן יחלש שרשם להיות כדבר הנימק:
ופרחם. גדולתם יסתלק כאבק דק המסתלק ברוח קמעא:
קש. תבן:
לשון אש. להב אש ע״ש שנמשך כלשון:
חשש. היא תבן הדק וכן תהרו חשש (לקמן לג):
ירפה. מל׳ רפיון:
כמק. מל׳ המקה והמסה:
ופרחם. המשיל הגדולה לפרחי האילן:
יעלה. יסתלק כמו כעלות גדיש (איוב ה):
נאצו. ענין בזיון:
