וְיַכְלֵי עֲלוֹהִי בְּעִדָנָא הַהִיא כְּאִתְרְגוּשַׁת יַמָא דְאִם יִבְעוֹן רַשִׁיעַיָא סָעֵיד מִיַתְבֵי אַרְעָא עָקָא וּתְבַר אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן בְּרַם צַדִיקַיָא דִיהוֹן בְּשַׁעְתָּא הַהִיא יִתְכְּסוּן מִן קֳדָם בִּישְׁתָּא:
וינהום עליו. על ישראל:
כנהמת ים. כי אז יחשך אור העולם וכתוב חשכת מים (תהלים י"ח י"ב):
וטעם ונבט לארץ כי בארץ יהיו ולא בים, ויבוא החשך דרך משל על מצוקות הלב, יש אומרים כי ונבט מבנין נפעל והקרוב אלי שהוא מבנין הכבד הדגוש, והוא שב אל ישראל כאשר אמרתי במלת עליו:
צר ואור. יש אומרים השמש והירח ואחרים אמרו הירח והשמש, כי הירח צר כנגד השמש, ור' אדוניה אומר שיחסר אות ה"א כאילו אמר צהר, כי אותיות יה"וא פעם הם יתרים גם ימצאו חסרים, והנה טעה כי ה"א איננה מאותיות המשך ולא יעלם [צ"ל תעלם] רק באחרונה שהיא תמורת אל"ף במבטא, והנכון בעיני להיות כמשמעו להיות צר כמו צר ומצוק מצאוני (תהלים קי"ט קמ"ג), או יהיה תואר השם, והטעם כי תחשך ארץ ישראל מפאת הצר, גם מפאת האור שיחשך בעת הריסותיה כי יעלה איך וכסה אור השמש:
בעריפיה. כמו יערף מזבחתם (הושע י' ב') וקרוב מגזרת וערפתו (שמות י"ג י"ג):
עליו. על ישראל:
ונבט לארץ. יביט למלכי ארץ אולי ימצא מהם עזרה:
והנה חושך צר. יש לו חושך מהצר והאויב הבא עליו כי לא מצא עזר:
ואור חשך בעריפיה. אור השמש חשך לו בשמים מרוב הצרה, או בעריפיה ר״ל בבוא מאפליה ועל כי בעת יערוף המטר מאפיל האור אמר בעריפיה:
כנהמת. מל׳ המייה:
ונבט. מל׳ הבטה וראיה:
בעריפיה. כן נקראים השמים על כי יערפו ויזלו את הטל כמ״ש אף שמיו יערפו טל (דברים ל״ג:כ״ח) או ר״ל במאפליה:
