הֲל֤וֹא אַתְּ־הִיא֙ הַמַּחֲרֶ֣בֶת יָ֔ם מֵ֖י תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה הַשָּׂ֙מָה֙ מַֽעֲמַקֵּי־יָ֔ם דֶּ֖רֶךְ לַעֲבֹ֥ר גְּאוּלִֽים׃

הֲלָא בְדִילָךְ כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל אַחְרְבֵית יַמָא מֵי תְהוֹם רַבָּה שַׁוֵיתִי עוּמְקֵי יַמָא אוֹרַח לְמֵיגָז מְשֵׁיזְבַיָא:

הלא. את היא המחרבת ים, על בקיעת ים סוף המחרבת מי תהום רבה:

השמה. אשר שמה כמו השבה עם נעמי (רות ב' ו'), והטעם כפול:

המחרבת ים. אשר עשה את הים לחרבה:

מי תהום רבה. המחרבת מי תהום רבה וגדולה וכפל הדבר במ״ש:

השמה. אשר שמה עומק הים להיות בה דרך שיעברו בו ישראל אשר גאלת ממצרים:

המחרבת. מלשון חורב ויובש:

תהום. כן נקרא מקום מים רבים:

רבה. גדולה:

השמה מל׳ שימה:

מעמקי. מל׳ עומק: