מִהַ֥ר צֹעֶ֖ה לְהִפָּתֵ֑חַ וְלֹא־יָמ֣וּת לַשַּׁ֔חַת וְלֹ֥א יֶחְסַ֖ר לַחְמֽוֹ׃

מוֹחִי פּוּרְעֲנוּתָא לְאִתְגְלָאָה וְלָא יְמוּתוּן צַדִיקַיָא לְחַבֵּל וְלָא יַחְסְרוּן מְזוֹנֵיהוֹן:

מהר צועה. מגזרת צועים, וצעוהו (ירמיה מ"ח י"ב), והנה צועה כמו יושב במצור ובמצוק, ואם הוא פועל עומד, והטעם כמו קשור, ומלת להפתח לעד:

ולא ימות לשחת. זה הנביא:

ולא יחסר לחמו. כמיכיהו (מלכים א' כ"ב כ"ז) וירמיהו (ירמיהו ל"ז) שיאכילום [צ"ל שהאכילום] לחם לחץ:

מהר צועה להפתח. הנוע וטלטול הגולה ימהר להפתח וילך לו ואמר בלשון שאלה מן החבוש במאסר ורצה לומר לא יהיה עוד מטולטל בגולה:

ולא ימות לשחת. אף עודו בגולה לא ימות להיות נשחת מכל וכל ואף לא יחסר לו די לחמו וספוקו:

צעה. הוא ענין טלטול הנוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו (ירמיה מח):

להפתח. ענין התרת המאסר וכן אסוריו לא פתח (לעיל יד):