וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ בְּיַד־מוֹגַ֔יִךְ אֲשֶׁר־אָמְר֥וּ לְנַפְשֵׁ֖ךְ שְׁחִ֣י וְנַעֲבֹ֑רָה וַתָּשִׂ֤ימִי כָאָ֙רֶץ֙ גֵּוֵ֔ךְ וְכַח֖וּץ לַעֹבְרִֽים׃ {פ}

וְאֶמְסְרִינָהּ בְּיַד דַהֲווֹ מוֹנָן לִיךְ דַהֲווֹ אָמְרִין לְנַפְשֵׁיךְ אַמְאִיכִי וְנֶעְדֵי וְאַמְאֵיכְתְּ כְּאַרְעָא יְקָרִיךְ וַהֲוֵית כְּשׁוּק לְעָדָן:

ושמתיה ביד מוגיך. מגזרת יגון, והוא מבנין הכבד כמו אשה הוגה (איכה א' י"ב):

שחי. והשפילי, ונעבור עליך:

וכחוץ. הטעם כפול:

ושמתיה ביד מוגיך. את הכוס התרעלה ההיא אשים ביד הכשדים הממסים אותך במכאוב וצרות הם ישתו הכוס ההוא רצה לומר הם יקבלו הפורעניות:

שחי ונעבורה. כפוף עצמך להשתטח בארץ ונעבור עליך:

ותשימי. עשית גופך כארץ להיות מדרס להם כי סבלת עולם:

וכחוץ לעוברים. ושמת גופך כחוצות העיר להיות מדרך הרגל לעוברים ושבים והוא כפל ענין במ״ש:

מוגיך. מל׳ המגה והמסה:

שחי. ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (לעיל ב):

גוך. גופך כמו גוי נתתי למכים (לעיל ג):

וכחוץ. הוא השוק מקום הלוך בני אדם וכן מחוץ האופים (ירמיה לז):