הִתְנַעֲרִ֧י מֵעָפָ֛ר ק֥וּמִי שְּׁבִ֖י יְרוּשָׁלָ֑͏ִם (התפתחו) [הִֽתְפַּתְּחִי֙] מוֹסְרֵ֣י צַוָּארֵ֔ךְ שְׁבִיָּ֖ה בַּת־צִיּֽוֹן׃ {ס}

אִתְנַפַּצִי מֵעָפְרָא קוּמִי תְבִי עַל כּוּרְסֵי יְקָרָא יְרוּשְׁלֵם אִתְפְּסָקוּ חִנְקֵי צַוְרֵיכוֹן שְׁבִיָא כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן:

התנערי מעפר. דרך משל, על כן אמר שבי כי היא (הוה) שוכבת בעפר:

התפתחי מוסרי צוארך. הטעם שלא תהי עוד תחת ממשלת גוי:

התנערי מעפר. התרוקני מעפר הארץ אשר ישבת בם בעבור האבל והצער:

קומי שבי ירושלים. את ירושלים קומי מהארץ ושבי על הכסא:

התפתחי וכו׳. את בת ציון השבויה בבבל התרי מעל צוארך קשורי רצועות העול:

התנערי. ענין תנועה חזקה להשליך ולהריק העפר הנדבק כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג):

התפתחי. ענין התרת הקשר:

מוסרי. קשורי רצועת העול:

בת ציון. עדת ציון: