יְשַׁעְיָהוּ נ״ג · י״ב

לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק־ל֣וֹ בָרַבִּ֗ים וְאֶת־עֲצוּמִים֮ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר הֶעֱרָ֤ה לַמָּ֙וֶת֙ נַפְשׁ֔וֹ וְאֶת־פֹּשְׁעִ֖ים נִמְנָ֑ה וְהוּא֙ חֵטְא־רַבִּ֣ים נָשָׂ֔א וְלַפֹּשְׁעִ֖ים יַפְגִּֽיעַ׃ {פ}

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

בְּכֵן אֲפַלֵיג לֵיהּ בִּזַת עַמְמִין סַגִיאִין וְיַת נִכְסֵי כְּרַכִּין תַּקִיפִין יְפַלֵג עֲדָאָה חֲלַף דִמְסַר לְמוֹתָא נַפְשֵׁהּ וְיַת מְרוֹדַיָא שַׁעְבַּד לְאוֹרַיְתָא וְהוּא עַל חוֹבִין סַגִיאִין יִבְעֵי וְלִמְרוֹדַיָא יִשְׁתְּבֵיק בְּדִילֵהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לכן וגו'. כל המפרשים אמרו כי זה הפסוק דרך משל על המתים על ייחוד השם, וטעם רבים כמו גדולים כמו על כל רב ביתו (אסתר א' ח'), והם הנביאים, והעצומים הם האבות, הטעם שיהיה חלק מתי הייחוד עם הנביאים, וידענו כי זה דבר אמת הוא, רק איננו מטעם הפרשה, והנכון בעיני כי הוא כן, לכן אתן לישראל חלק בז ושלל מגוים רבים:

ואת עצומים. כמו בצאתי את העיר (שמות ט' כ"ט):

תחת וגו'. זה שכר בעבור כי הערה נפשו למות, וי"א כמו גלה, והטעם בפרהסיא, והנכון בעיני שהוא כמו ותער כדה (בראשית כ"ד כ'), ואם הם שנים בניינים והעד אל תער נפשי (תהלים קמ"א ח'), כטעם שפך:

ואת. ועם:

פושעי'. שפשעו בשם:

[נמנה]. כן היו ישראל נחשבים:

והוא חטא רבים נשא. כי בעבור צערם היה שלום לכל הגוים, והחטא שהיו ראויי' הם לשאתו היה ישראל נושאו:

ולפושעים. בעבור הפושעים:

יפגיע. בשם, כטעם דרשו את שלום העיר (ירמיה כ"ט ז'), והנה פירוש ולפושעים הגוים:

והנה פירשתי לך כל הפרשה, ולפי דעתי כי הנה ישכיל עבדי הוא שאמר הנביא עליו, הן עבדי אתמך בו (מ"ב א') ויאמר לי עבדי אתה (ישעיהו מ"ט ג') וכן כתוב בדעתו יצדיק צדיק עדי לרבים (ישעיהו נ"ג י"א) וכת' גוי נתתי למכים (ישעיהו נ' ו'), והסוד כאשר רמזתי בחצי הספר והנה כל הפרשיות דבקות זאת עם זאת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

לכן. הואיל ועמד בנסיון אתן לו חלק בנחלת העמים הרבים:

ואת עצומים. את העכו״ם החזקים יחלק לעצמו להיות לו לשלל:

תחת וכו׳. בגמול אשר שפך נפשו והפקירה למיתה:

ואת פושעים נמנה. בפי העכו״ם היה מנוי בכלל הפושעים והכופרים וכדי בזיון וקצף:

והוא חטא רבים נשא. והוא נטה שכמו לסבול מה שחטאו בו עמים רבים לייסרו ולהכאיבו:

ולפושעים יפגיע. אל הכשדים הפושעים בו היה מפגיע ומתחנן ועיניו תלויות אליהם כעיני עבדים אל יד אדוניהם ולכן שורת הדין שבמקום מרבית ההכנעה ימשול בהם בעת הגאולה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

עצומים. חזקים:

שלל. ענין בזה:

תחת. במקום ובגמול:

הערה. ענין שפיכה וכן אל תער נפשי (תהילים קמ״א:ח׳):

נמנה. מלשון מנין ומספר:

נשא. סבל:

יפגיע. ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל