וַיִּתֵּ֤ן אֶת־רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת־עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא־חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו׃

וְיִמְסַר יַת רַשִׁיעַיָא לְגֵהִנָם וְיַת עֲתִּירֵי נִכְסַיָא דַאֲנַסוּ בְּמוֹתָא דְאָבַדְנָא בְּדִיל דְלָא יִתְקַיְמוּן עָבְדֵי חֶטְאָה וְלָא יְמַלְלוּן נִכְלִין בְּפוּמְהוֹן:

ויתן. יש מפרשים על מתי גלות, ויש אומרים שמלת במותיו מגזרת ואתה על במותימו תדרך (דברים ל"ג כ"ט), והטעם בנין שיושם על הקבר, והנה יהיה במותיו כמו קברו:

ואת עשיר. כמו ואת רשעי', והטעם הגוים שהם עשירים כנגד ישראל, והנכון בעיני, שטעם הפסוק, שכל כך היה ישראל בצער בגלות, שהיה רוצה שימות עם הגוים, כמו תמות נפשי עם פלשתים (שופטים ט"ז ל'), והכתוב אמר ויתן על מחשבתו, כמו וילחם בישראל (יהושע כ"ד ט') על בלק, והעד כי זה מרוב הצער, שאמר על לא חמס עשה כי הגוים יצערו ישראל חנם, ולא בעבור מעשה שעשו, ולא דבור רע שידברו שהוא נכון להתפרש לשני עניני', ואם טען טוען, והלא במות לא תשתנ' במלת על במותימו, ומדוע השתנה במלת במותיו, יש להשיב, כי זאת המלה תבא על שנים משקלים, כמו סריסי פרעה (בראשית מ' ז') וסריסי המלך (אסתר ו' י"ד):

ויתן את רשעים קברו. מסר עצמו להקבר עם הרשעים ודומה להם בענין רע ובבזיון ר״ל לא רצה לעבור על דת להנצל מזה:

ואת עשיר במותיו. מוסב על מלת ויתן לומר שמסר עצמו להסכים עם דעת העשיר המושל בכל מיני מיתות שגזר עליו למען יעמוד באמונתו:

על לא חמס עשה. ר״ל ובחנם גזר עליו המיתה לא על החמס שעשה ולא על המרמה שבפיו כי לא עשה החמס ולא דבר מרמה ובעלילה בא:

עשיר. ר״ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר:

במותיו. מלשון מיתה: