וְהַכְּלָבִ֣ים עַזֵּי־נֶ֗פֶשׁ לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ שׇׂבְעָ֔ה וְהֵ֣מָּה רֹעִ֔ים לֹ֥א יָדְע֖וּ הָבִ֑ין כֻּלָּם֙ לְדַרְכָּ֣ם פָּנ֔וּ אִ֥ישׁ לְבִצְע֖וֹ מִקָּצֵֽהוּ׃

וְכַלְבַיָא תַקִיפֵי נַפְשָׁן לָא יָדְעִין לְמִשְׂבַּע וְאִינוּן מַבְאֲשִׁין לָא יָדְעִין לְאִסְתַּכָּלָא כּוּלְהוֹן גְבַר לְקָבֵל אוֹרְחֵהּ גְלוֹ גְבַר לְמִבַּז מָמוֹנֵהּ דְיִשְׂרָאֵל:

והכלבים עזי נפש. רוב הנפש הנמצא במקרא על הכח המתאוה לאכל, כמו ונפשו מאכל תאוה (איוב ל"ג כ'), והטעם, כי על [צ"ל כל] אלה הכלבים אין בהם תועלת רק יזיקו, כי הם חזקי התאוה, וזאת היא עזות נפש, ולא ישבעו לעולם, והנה הנמשל:

והמה. הטעם הכלבים הנזכרים, הם רועי ישראל שלא ידעו הבין, שם הפועל:

איש לבצעו. מה יועיל לו מאומה כמו מה בצע בדמי (תהלים ל' י'):

[מקצהו]. כל אחד מקצהו:

והכלבים עזי נפש. כמו שהכלבים המה בטבעם חזקי התאוה ואינם יודעים משביעה כי בכל עת יתאוו תאוה:

והמה רועים. וכן השרים ההמה הרועים את עצמם להתענג בתענוגים אינם יודעים בינה להשכיל אשר מי שמשוקע בתענוגים הוא חסר מהם כי בכל עת יתאוה להוסיף וא״כ הוא מאוד מעונה:

לדרכם פנו. כל אחד פונה לדרכו במקום שיוכל לענג נפשו:

איש לבצעו. כל אחד פונה לבצוע בצע:

מקצהו. רצה לומר כולם עושין כן מן הקצה אל הקצה והוא מקרא קצר:

עזי. ענין חוזק:

נפש. ענין תאוה כמו בנפש צרי (תהלים כז):

רועים. מלשון מרעה והוא לשון מושאל על אכילת התענוג:

לבצעו. ענין גזל כמו מה תקות חנף כי יבצע (איוב כ״ז:ח׳):