וּבְנֵ֣י הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוִ֤ים עַל־יְהֹוָה֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּֽלְאַהֲבָה֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה לִֽהְי֥וֹת ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים כׇּל־שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃

וּבְנֵי עַמְמַיָא דְמִתּוֹסְפִין עַל עַמֵהּ דַייָ לְשַׁמָשׁוּתֵהּ וּלְמִרְחַם יַת שְׁמָא דַייָ לְמֶהֱוֵי לֵיהּ לְעָבְדִין כָּל דְיִטַר שַׁבְּתָא לְאַחֲלוּתֵהּ וּמַתְקְפִין בִּקְיָמִי:

ובני [הנכר]. (שם), הזכיר הסריסים קודם בני הנכר, בעבור שהשלים בהם, כי כן דרך המקרא ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו (יהושע כ"ד ד'):

לשרתו. שרות השם לעשות חקיו:

על ה׳. כמו אל ה׳:

כל שומר שבת. כל מי בהם אשר ישמור את השבת מלחללו וכל האוחזים בתורתו הנתונה בברית:

לשרתו. ענין עבדות ושמוש: