וְהָרְשָׁעִ֖ים כַּיָּ֣ם נִגְרָ֑שׁ כִּ֤י הַשְׁקֵט֙ לֹ֣א יוּכָ֔ל וַיִּגְרְשׁ֥וּ מֵימָ֖יו רֶ֥פֶשׁ וָטִֽיט׃

וְרַשִׁיעַיָא כְּיַמָא דִטְרִיד דְבָעֵי לְמֵינַח וְלָא יָכִיל וְעָבְדִין מוֹהִי סִין וְטִין:

והרשעים וגו'. והטעם שהשם ירפא צדיקי ישראל ולא הרשעים, כי הם כים שהוא נגרש תמיד, כמו ויגרשו מימיו, וקרוב מגזרת הנני גורש מפניך (שמות ל"ד א'):

כי השקט לא יוכל. פירוש כים נגרש, הנה תחסר מלת שהוא (נגרש), כי נגרש תאר השם:

ויגרשו מימיו. כמו ינועו:

והרשעים. אבל הרשעים העומדים במרדם יתמידו בצרה כים הזה אשר בכל עת הוא נגרש מן הרוח ומתנדנד בגליו אל השפה כי לא יוכל להיות בהשקט ובמנוחה כי רוח קימעא מגרשו ומנדנדו:

ויגרשו מימיו. ר״ל בבואו אל השפה יגרשו מימיו להלן את הרפש והטיט המצויים בשפת הים וכן הרשעים האלה יתמידו בצרה והם עוד יוסיפו סרה להכאיב לזולת:

נגרש. מלשון גרושין ותנודה:

השקט. ענין מנוחה ומרגוע:

יוכל. מלשון יכולת:

רפש. הוא עפר לח כעין הטיט ואין לו דמיון במקרא ובדרז״ל לא יהיה אלא כרפשו (ב״ק ל׳):