וְיִֽרְא֤וּ מִֽמַּעֲרָב֙ אֶת־שֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וּמִמִּזְרַח־שֶׁ֖מֶשׁ אֶת־כְּבוֹד֑וֹ כִּֽי־יָב֤וֹא כַנָּהָר֙ צָ֔ר ר֥וּחַ יְהֹוָ֖ה נֹ֥סְסָה בֽוֹ׃

וְיִדְחֲלוּן מִמַעֲרְבָא יַת שְׁמָא דַייָ וּמִמַדְנַח שִׁמְשָׁא יַת יְקָרֵהּ אֲרֵי יֵיתוּן כִּשְׁפַע נְהַר פְּרָת מְעִיקָן בְּמֵימְרָא דַייָ יִתַּבְּרוּן:

ויראו. י"א שהוא מלשון יראה והוא חסר יו"ד, וי"א כמשמעו:

וטעם שם יי. מעשהו והעד את כבודו:

כי יבא כנהר צר. כמו צר ומצוק מצאוני (תהלים קי"ט קמ"ג) והנה הוא שם, רוח יי נוססה בו מגזרת נס, וזה הטעם קרוב מדברי דניאל והיתה עת צרה לכל העולם אשר לא נהייתה כמוה (דניאל י"ב א'), וישראל לבדם ינצלו על כן אחרי זאת, ובא לציון גואל:

ממערב. כל העולם יפחדו מה׳ ממערב וממזרח:

כי יבא כנהר צר. ר״ל בעבור זה יפחדו מה׳ כי יראו אשר יבוא גוג ומגוג שהוא הצר בארץ ישראל ובמרוצה יבוא כנהר ואז רוח ה׳ נוססה בו ותכלנו מן העולם ולכן יפחדו מה׳:

ויראו. מלשון יראה והוא חסר יו״ד:

נוססה בו. אוכלת בו כתולעת בעץ כמו והיה כמסוס נוסס (לעיל י):