וִיהָכוּן לְגַוִיךְ כְּפִיפִין בְּנֵי מְשַׁעְבְּדַיִךְ וְיִשְׁטַתְּחוּן לְמִבְעֵי מִנִיךְ עַל פַּרְסַת רִגְלִיךְ כָּל דַהֲווֹ מַרְגְזִין לִיךְ וְיִקְרוֹן לִיךְ קַרְתָּא דַייָ צִיוֹן דְאִתְרְעֵי בָהּ קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל:
והלכו. שחוח, שם:
וקראו לך עיר יי. והנה לעד [כי] קומי אורי אמר על ציון:
עיר. ימשך עצמו ואחר עמו וכן הוא ציון עיר קדוש ישראל. כמו אל באפך תוכיחני (תהלים ו' א'):
שחוח. בכפיפה ובהכנעה:
על כפות רגלך. ר״ל עד סמוך לארץ:
עיר ה׳. עיר של ה׳ ציון של קדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש:
שחוח. ענין כפיפה והשפלה כמו תחתיו שחחו עזרי רהב (איוב ט׳:י״ג):
מעניך. מלשון עינוי:
כפות רגליך. כמו שנקרא שטיחת היד כף היד כן נקרא שטיחת הרגל כף הרגל:
מנאציך. ענין בזיון כמו נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב):
