לֹא־יִשָּׁמַ֨ע ע֤וֹד חָמָס֙ בְּאַרְצֵ֔ךְ שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּגְבוּלָ֑יִךְ וְקָרָ֤את יְשׁוּעָה֙ חוֹמֹתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ תְּהִלָּֽה׃

לָא יִשְׁתְּמַע עוֹד חִיטְפָא בְּאַרְעִיךְ בִּזָא וּתְבִירָא בִּתְחוּמִיךְ וִיעַרְעוּן פּוּרְקַן עַל שׁוּרָךְ וְעַל תַּרְעָךְ יְהוֹן מְשַׁבְּחִין:

לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר. הטעם כפול:

וקראת. יש אומר' כמו וקראת אתכם הרעה (דברים ל"א כ"ט), ויש אומרים מלשון קריאה, כי הישועה תקרא אל חומותיך, והנכון שמלת וקראת לנכח ציון, כי חומותיך תקראם ישועה, והעד ושעריך תהלה, והנה וקראת ימשוך אחר עמו כמשפט:

לא ישמע וכו׳. מן הצר הצורר כי לא יהיה עוד:

שוד וכו׳. כפל הדבר במ״ש וקראת. לא תקראי עוד על חומותיך ובשעריך קול מלחמה כי אם תקראי קול ישועת ה׳ ותהלתו:

חמס. עושק וגזל:

שוד. מלשון שדידה וגזל:

תהלה. ענין שבח: