כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהֹוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃

אֲרֵי הָא חֲשׁוֹכָא יַחְפֵּי אַרְעָא וְקִבְלָא לְמַלְכְּוָתָא וּבִיךְ יִשְׁרֵי שְׁכִנְתָּא דַייָ וִיקָרֵהּ עֲלָךְ יִתְגְלֵי:

כי הנה החשך. זהו כטעם כי יבא כנהר צר (ישעיהו נ"ט י"ט):

וערפל [לאמים]. תכסה לאומים:

ועליך יזרח יי. והטעם עליך לבדך:

יכסה ארץ. רצה לומר צרות יתרבו בעולם:

וערפל לאמים. כפל הדבר במ״ש:

יזרח ה׳. יאיר לך אור הישועה:

וכבודו וכו׳. ר״ל ישרה השכינה עליך:

וערפל. עב הענן: