הִנֵּ֣ה יְהֹוָ֗ה הִשְׁמִ֙יעַ֙ אֶל־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ אִמְרוּ֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן הִנֵּ֥ה יִשְׁעֵ֖ךְ בָּ֑א הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃

הָא יְיָ אַשְׁמַע לִסְיָפֵי אַרְעָא אֱמָרוּ לִכְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן דָא פָרְקִיךְ מִתְגְלֵי הָא אֲגַר עָבְדֵי מֵימְרֵהּ עִמֵהּ וְכָל עוֹבָדֵיהוֹן גְלַן קֳדָמוֹהִי:

הנה. בת ציון, הבת שהולידה:

ופעולתו. פרשתיו (ישעיהו כ"א ח'):

וטעם שכרו, שיתן שכר טוב לסובלי הגלות, או טעמו שיתן שכר טוב למי שיכבד ישראל:

השמיע. שבא זמן הגאולה:

ישעך בא. ר״ל בא תשועתך:

שכרו. גמול השכר שעליו לשלם לישראל הנה מוכן אתו:

ופעולתו. שכר הפעולה שעליו לפרוע הוא לפניו ומוכן לתתו והוא כפול במ״ש: