בַּעֲשׂוֹתְךָ֥ נוֹרָא֖וֹת לֹ֣א נְקַוֶּ֑ה יָרַ֕דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃ {ס}

להודיע שמך לצריך. כענין שנא' באותה מכה ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' (שם) לו עשית עתה כן אז מפניך גוים ירגזו:

בְּמַעְבְּדָךְ פְּרִישָׁן לָא סַבַּרְנָא לְהוֹן אִתְגְלִיתָא מִן קֳדָמָךְ טוּרַיָא זָעוּ:

בעשותך. הטעם כאשר היית עושה:

ונראות. והוא תאר השם על דרך ועשיר יענה עזות (משלי י"ח כ"ג):

[לא נקוה]. לא היינו מקוים לראות כמוהם:

[ירדת וגו']. וכשהיית יורד אז מפניך נזולו ההרים, והטעם כי עשית כבר ככה:

בעשותך. בעת עשיית פלאות נוראות אשר לא היינו מקוים להם כי לא היינו כדאים לנפלאות כאלה:

ירדת. ר״ל לא היה די באלה כי עוד ירדת למעננו על הר סיני נתת לנו התורה ואז חרדו ההרים מפניך עד שהיו מטפטפים זיעה מגודל החרדה:

נזולו. נטפו: