לֹ֤א יִבְנוּ֙ וְאַחֵ֣ר יֵשֵׁ֔ב לֹ֥א יִטְּע֖וּ וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑ל כִּֽי־כִימֵ֤י הָעֵץ֙ יְמֵ֣י עַמִּ֔י וּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם יְבַלּ֥וּ בְחִירָֽי׃

לָא יִבְנוֹן וְאָחְרִין יָתְבוּן לָא יִצְבוּן וְאוֹחֲרָנִין יֵכְלוּן אֲרֵי כְיוֹמֵי אִילָן חַיַיָא יוֹמֵי עַמִי וְעוֹבֵד יְדֵיהוֹן יְבַלוּן בְּחִירָי:

כימי העץ. שיעמוד שנים רבות כמו החרוב גם אחרים:

וטעם ומעשה ידיהם יבלו בחירי, כי יש מעשים שיעשה האדם ויזקין, והם יראו חדשים כבניין והמכתב. (והם) בחירי. הם פועלים:

ואחר ישב. על כי ימותו הם עד לא ישבו בה:

כי כימי העץ. כימי משך זמן עמידת העץ המתקיים הרבה כאילן חרוב וכדומה כימי עץ הזה יהיה ימי עמי:

ומעשה וכו׳. כי יש מעשים שיעשה האדם והוא יזקין והם עדיין נראים חדשים כבנין והמכתב לכן אמר עמי בחירי יבלו מעשה ידיהם כי הם יראו בחורים וחזקים ומעשה ידיהם יזקינו וירקבו בימיהם:

יבלו. ענין זוקן כמו יבלו בטוב ימיהם (שם כא):