יְשַׁעְיָהוּ ס״ה · כ״ה

זְאֵ֨ב וְטָלֶ֜ה יִרְע֣וּ כְאֶחָ֗ד וְאַרְיֵה֙ כַּבָּקָ֣ר יֹאכַל־תֶּ֔בֶן וְנָחָ֖שׁ עָפָ֣ר לַחְמ֑וֹ לֹֽא־יָרֵ֧עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֛יתוּ בְּכׇל־הַ֥ר קׇדְשִׁ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ {ס}

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

דֵיבָא וְאִמְרָא יִרְעוּן כַּחֲדָא וְאַרְיָא כְּתוֹרָא יֵיכוּל תִבְנָא וְחִוְיָא עַפְרָא מְזוֹנֵיהּ לָא יִבְאֲשׁוּן וְלָא יְחַבְּלוּן בְּכָל טוּרָא דְקוּדְשִׁי אֲמַר יְיָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

זאב וגו'. הטעם השלום, ולפי דעת רבים שהשם יסיר תולדת הזאב, והעד כבקר יאכל תבן:

וטעם נחש עפר לחמו, כתולדתו, ולא דבר אחר, והטעם שלא יזיק:

כל אלה הנבואות עתידות בארץ ישראל לבדה כי כתוב כן בכל הר קדשי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

) ירעו כאחד. ולא יטרוף הזאב את הטלה כי אף החיות הטורפות לא יטרפו עוד כמ״ש וגר זאב וכו׳ (לעיל יא):

כבקר. כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה:

ונחש עפר לחמו. הנה עפר יהיה מאכלו כתולדתו ונטבעו ולא יזיק למי:

לא ירעו. לא יעשו רעה למי ולא ישחיתו את מי:

בכל הר קדשי. הוא ארץ ישראל:

אמר ה׳. כן יאמר ה׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ירעו. מל׳ מרעה:

לחמו. מאכל:

ירעו. מלשון רעה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל