וָֽאֶקְרַב֙ אֶל־הַנְּבִיאָ֔ה וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן {ס} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֣א שְׁמ֔וֹ מַהֵ֥ר שָׁלָ֖ל חָ֥שׁ בַּֽז׃

למהר שלל. לבא סנחריב ולשלול את כל הון עשרת השבטים ולהחיש לבוז נבוכדנצ' אחריו את צדקיהו ודורו:

וַעֲלֵית לְוַת נְבִיאֲתָא וְעַדִיאַת וִילֵדַת בַּר וַאֲמַר יְיָ לִי קְרִי שְׁמֵיהּ מוֹחִי לְמִבַּז בִּזָא וּלְמֶעְדֵי עֲדָאָה:

ואקרב. טעמו רמז לשכיב', כמו אל תגשו אל אשה (שמות י"ט ט"ו):

והנביאה אשת הנביא, ונקראה כן בעבור שבעלה נביא, או גם היא היתה נביאה:

ואקרב. אח״ז קרב אל אשתו ותהר וכו׳:

מהר שלל וכו׳. להיות לאות על דברי הגליון:

הנביאה. כן תקרא אשת הנביא: