יַ֗עַן כִּ֤י מָאַס֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֚ת מֵ֣י הַשִּׁלֹ֔חַ הַהֹלְכִ֖ים לְאַ֑ט וּמְשׂ֥וֹשׂ אֶת־רְצִ֖ין וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃

חֲלַף דְקָץ עַמָא הָדֵין בְּמַלְכוּתָא דְבֵית דָוִד דִמְדַבֵּר לְהוֹן בְּנִיחַ כְּמֵי שִׁלוּחָא דְנַגְדִין בְּנִיחַ וְאִתְרְעִיאוּ בִרְצִין וּבַר רְמַלְיָה:

יען. מי השלוח. יש אומרים שהם ירושלם, והנכון מלכות בית דוד שרובי מלכי בית דוד היו צדיקים, ומלכי ישראל היו כלם רעים וחטאים, וטעם השילוח הם כמו גולות מים, או שישלחם אדם, או מים שיגדלו שלחים, כמו שלחיך פרדס רימונים (שיר השירים ד' י"ג):

כי מאס. רבים מאנשי יהודה מאסו במלכות בית דוד כי היתה חלושה מול מלכות אפרים והיו רוצים במלכות פקח בן רמליהו:

את מי השלוח. המשיל מלכות בית דוד למי השלוח ההולכים בנחת מבלי הרעשת קול וכן רוב מלכי בית דוד הנהיגו המלכות בנחת ובענוה:

ומשוש. ר״ל בוחרים המשוש וההשתררות אשר עם רצין ובן רמליהו:

השלוח. שם נחל קטן:

לאט. בנחת וכן אתנהלה לאטי (בראשית לג):