אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכׇל־פֶּ֑ה בְּכׇל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

אֲרַם מִמַדִינְחָא וּפְלִשְׁתָּאֵי מִמַעֲרָבָא וּבְזוֹ יַת נִכְסֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל אֲתָר בְּכָל דָא לָא תָבוּ מֵחוֹבֵיהוֹן דִתוּב רוּגְזֵיהּ מִנְהוֹן וְעַד כְּעַן מַתְקְפִין מַרְדֵיהוֹן וְעוֹד מָחָתֵיהּ עֲתִידָא לְאִתְפְּרַע מִנְהוֹן:

והנה ארם שהם מזרח לישראל ישובו להרע לישראל עם מלכי אשור:

מאחור. שהם במערב ארץ ישראל:

ארם מקדם. אף כי מאז בימי יהואחז הרעו להם ארם היושב במזרח א״י וגם פלשתים היושבים במערב הרעו להם:

בכל פה. ר״ל מלאו כל תאותם מהם:

בכל זאת. בכל הפורעניות שכבר בא לא שב אף ה׳ מישראל ועוד ידו נטויה להכות עוד בהם: