בְּעֶבְרַ֛ת יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃

בְּתַבְעוֹר מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת חֲרוֹכַת אַרְעָא וַהֲוָה עַמָא כִּיקֵידַת נוּר גְבַר עַל אֲחוּהִי לָא חָיְסִין:

בעברת. נעתם, בלשון קדר כמו חשך גם זה דבק בעבור העשן הנזכר למעלה, ור' משה הכהן אמר שהוא כמו יועם זהב (איכה ד' א') והתי"ו מבנין התפעל, וזאת טעות גדולה:

בעברת ה׳. בחמת ה׳ תתחרך ותשרף ארץ:

כמאכלת אש. כמו הדבר הנאכל באש שהעץ שנאחז בו האש מדליק את העץ האחר כן העם הזה איש אל אחיו לא יחמולו ולא יהיה די להם הרע שעשה האויב:

בעברת. מל׳ עברה וחמה:

נעתם ארץ. ת״י חרוכת ארעא:

אל אחיו. על אחיו: