וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ {ס}

וַיָי צְבָאוֹת דַיָין קְשׁוֹט גַלְיָן קֳדָמוֹהִי כּוּלְיָן וָלֵב אֶחְזֵי פוּרְעֲנוּת דִינָךְ מִנְהוֹן אֲרֵי קֳדָמָךְ אֲמָרִית יַת עֶלְבְּנִי:

וה׳ צבאות. אבל אתה ה׳ צבאות הלא אתה שופט צדק ובוחן לדעת מחשבות כליות ולב ותדע שאין שמחה בלבי בהנבאות להם הרעה:

אראה. לכן אראה הנקמה שתקח מידם:

כי אליך. לבד אליך אני מגלה את הריב שיש לי עמהם אבל הוכחתים על זה להודיעם שאני יודע מחשבתם:

בוחן. מל׳ בחינה ונסיון:

כליות. בהם מקום העצה:

גליתי. מל גלוי:

וה' צבאות שאתה שופט צדק ובוחן כליות ולב, ר"ל א"א שיצא מאתך דין מעוקל מצד הטיית הדין עצמו כי אתה שופט צדק, ולא מצד שלא תדע אמתת הדבר ע"י שהיה זה רק במחשבתם, כי אתה בוחן כליות, אבקש מאתך אראה נקמתך מהם, איני מבקש נקמתי רק נקמתך, כי אליך גליתי את ריבי, כי ריבי היה אליך ובעבורך, וכן מה שרצו להרגני בריבי היה בעבור שנבאתי בשמך וא"כ בזה תנקום מהם את נקמתך: