לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י פֹקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם הַבַּחוּרִים֙ יָמֻ֣תוּ בַחֶ֔רֶב בְּנֵיהֶם֙ וּבְנ֣וֹתֵיהֶ֔ם יָמֻ֖תוּ בָּרָעָֽב׃

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת הַאֲנָא מַסְעַר עֲלֵיהוֹן עוּלֵימֵהוֹן יִתְקַטְלוּן בְּחַרְבָּא בְּנֵיהוֹן וּבְנָתֵיהוֹן יְמוּתוּן בְּכַפְנָא:

פוקד. אזכור עליהם עוונם להשיב גמול:

הבחורים. ההולכים במלחמה:

בניהם. הקטנים:

פוקד. ענין זכרון:

לכן הנני פוקד עליהם כי הוא ריב ה', הבחורים היוצאים להלחם בניהם שישארו בעיר ימותו ברעב המצור: