צַדִּ֤יק אַתָּה֙ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אָרִ֖יב אֵלֶ֑יךָ אַ֤ךְ מִשְׁפָּטִים֙ אֲדַבֵּ֣ר אֹתָ֔ךְ מַדּ֗וּעַ דֶּ֤רֶךְ רְשָׁעִים֙ צָלֵ֔חָה שָׁל֖וּ כׇּל־בֹּ֥גְדֵי בָֽגֶד׃

צדיק אתה ה' כי אריב אליך. כשאתווכח עמך ידעתי כי תצדק בדבריך אך חפץ אני לדבר משפטים אותך להודיעני דרכך:

זַכַּאי אַתְּ יְיָ מִלְמֵידַן לָקֳבֵל פִּתְגָמָךְ בְּרַם שְׁאֵילַת דִינִין אֲנָא שָׁאֵיל מִן קֳדָמָךְ מַה דֵין אוֹרְחַת רַשִׁיעַיָא מַצְלְחָא שְׁלַן שְׁלֵיוָא כָּל מְשַׁקְרֵי שְׁקָר:

צדיק. אמר הנביא ידעתי ה׳ שאתה צדיק בדבר אשר אריב אליך אך אדבר עמך דברי ויכוח וכאומר עכ״ז אתווכח למען דעת את הטעם והסבה לא על היותי מסופק אם צדיק אתה בדינך:

מדוע. וזהו דברי מדוע דרך רשעים מצלחת וכל הבוגדים יושבים בשלוה ואמר זה בראותו בנבואה מרבית ממשלת נבוכדנצר:

משפטים. ענין וויכוח:

צלחה. מל׳ הצלחה:

שלו. מלשון שלוה:

בוגדי בגד. ענין סרוב ומרד:

צדיק (אחר ששמע שאמר ה' שיביא עליהם רעה שנת פקודתם, דהיינו שיביא עליהם רעה בזמן החורבן שהוא שנת הפקודה, התפלל שיקדים ה' את עונשם, אחר שה' הראהו מעלליהם שבעבורם (בעבור מה שרוצים להמיתו) יוחרב הבית) צדיק אתה ה' כי אריב אליך, ר"ל אם אריב אליך ואטעון עבורי מדוע דרכי אינה צלחה, בזה תצדק אתה, שעל השאלה של צדיק ורע לו יש תשובה מי יודע שהוא צדיק באמת, ומי יודע אם עשה כל המוטל עליו (כי העבודה לה' אין לה שיעור אם נחשוב כפי ערך מעלת הנעבד וכפי החוב המוטל עלינו לעומת טובותיו הכוללים והמיוחדים), אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה, שעל שאלת רשע וטוב לו אין לך שום תשובה שהלא הרשע רשעתו גלויה, וא"ת כדעת המשיבים ע"ז, ששלות הרשע אינה שלוה פנימית כי לבו מלא פחד וקול פחדים באזניו, וכמו שכן היה שטת אליפז בזה, ע"ז משיב הלא שלו כל בוגדי בגד שי"ל גם שלוה פנימית בלב, שגדר השלוה הוא בלב, וא"ת כי סוף הרשע לאבדון ולא יאריך ימים בהצלחתו ע"ז משיב הלא נטעתם גם שורשו, וא"ת שבניו יכרתו (כמו שהיה דעת בלדד וצופר) ע"ז משיב הלא ילכו גם יעשו פרי שזרעם מתקיים, וא"ת שהשם ממתין מלהענישם אולי ישובו בתשובה עז"א הלא קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, שהרשע שמאמין בעונשי ה' ובשרשי האמונה וחוטא מפני תאותו יש תקוה שיתחרט אח"כ על מעשיו, אבל אחר שאתה רחוק מכליותיהם ואין מאמינים בך כלל אין תקוה שישובו: